מילות פרידה בלתי אפשריים:
עברו שלושים יום מאז לכתך, אבל הרבה יותר מזה מאז היעלמותך מחיינו בבית החולים . בכל זאת קשה לי להאמין וקשה לי לעכל שאת מיטל, הנעימה, השותפה, האנושית, החכמה, הצנועה, והמסורה
אינך מסתובבת עוד במסדרונותינו.
כעמיתיך למקצוע אהבתי אותך והערכתי אותך ואת עבודתך , התפעלתי מהערכת הסטודנטים אלייך , הסטודנטים אשר לא הפסיקו להרעיף עלייך שבחים וליהנות מעבודתך , אך יותר מכל לא אשכח לעולם את אישיותך , טוב לבך , עדינותך, צניעותך וחיוכך העדין והשופע אנושיות וענווה.
מיטל יקרה, את מסוג האנשים המיוחדים שמשאירים חותם בלב וכמו מילות השיר של נתן יונתן "היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא ..."
מיטל יקרה את חסרה כאן לכולנו ולי באופן אישי... יהי זכרך ברוך.
בצער רב,
לורה שרוני
מיטל,
עד לרגע זה קשה לי לקבל שאני כותבת מילים לזכרך.
מאז 4/3/15 , היום בו קרה האירוע , ולמרות שמאז לא החלפנו מילה, ונעלמת מהעבודה ומהבית ומהטלפון ...בכל זאת , אני מרגישה שאני עדיין מחכה לך.
אך חלק ממני מבין, עדיין רק בשכל, שלא תשובי.
הגעת לבית החולים שלנו ומייד התחלת ללמד , בהתלהבות, בשימחה, עם רצון לתת . הכנת אותנו למבחן שלב ב. נתרמתי מאוד מהלימודים איתך. בהמשך עבדנו יחד באותה מחלקה, התראינו יום יום, והכנסת אותי גם ללמד את הסטודנטים. ידעת להנחות ולכוון, לתת אחריות וגם ביקורת.
כבשת את הלב בחיוך המקסים שלך, בהומור...בשובבות שלך...בחוכמה...בתאבון לחיים...בפיזור הנפש ...נוהגת 120 קמ"ש לשעה , באוטו הקטן והמבולגן שלך. מלא ספרים בגדים וצעצועים... רצה רצה רצה על העקבים, עם התיק הנפוח מלא מאמרים וחטיפי שוקולד.
יום אחד נדקרתי מסיכת בטחון שהיתה לי בתיק ונכנסתי לחדר בו ישבת, ואני עצבנית על הדקירה. ברגע בו ראיתי את עינייך המשועשעות הבנתי כמה עשרות פעמים את דוקרת את עצמך מדי יום...התביישתי...שלוש פעמים ביום שאלת אותי "איפה אדון שימשון" , כך קראת למכשיר הסוכר שלך. ומדי פעם אחרי "היפו" שאלת אותי "איזה שטויות אמרתי?" ...להיות לצידך, בריאה, לא היה קל. זה הרגיש לא במקום להרגיש קושי וחולשה , ולהתלונן , מול המאמץ האדיר שעשית כדי לחיות .
היה בך פער מדהים בין שטותיניקיות ופנטזיות לבין רצינות תהומית. מצד אחד ידעת להמציא כינויים, ושמות, ושפה משלך...ומצד שני ידעת את כל הספרים בעל פה. היתה בך ילדותיות מתוקה , אנרכיסטיות ומרדנות, וגם מורכבות ובגרות...היה פער בין חולשה פיזית והתמוטטויות חוזרות ונישנות , היחשפות גופנית ואובדן שליטה, לבין עוצמה ורצון ברזל, ויכולת למאמצים כבירים . מבחינה פיזית היית קטנה קלילה חולנית ועדינה , מקושטת, נוצצת ובובתית ...ובתוכך הייתה אישה עזה, לפעמים זועמת, מרה, וסוערת. היית רגישה, ואמיתית. מעוררת למחשבה.
כאשר עברת לגור ליידי ,הכרתי אותך ואת משפחתך יותר. שיתפת אותי בהעדפות שלך: אהבת הטבע, טיולים, אומנות, ספרות, רוחניות. התחברנו עם בנותיך המקסימות...שחף ואופק. עשית לבניי תום ושי מבחני ידע קטנים, דיברת איתם על מדע...ציירת עם ביתי שקד דרקונים ומפלצות...סיפרת לי שקיבלת את האימהות בגיל יחסית מבוגר ואת שמחה בה...הכרתי גם את יוסי ואת הקשר החזק ביניכם. כמה הנאה גרמת לי שהתענגת על מרק העוף המסורתי שלנו. ולימדת אותי את המתכון הניפלא לפשטידת התרד הכי מהירה וטעימה שיש...שיחקנו קלפים , ההורים והילדים, אחרי ארוחת הערב ביום שישי...היה לנו כיף ביחד.
היה ברור שאת רוצה שלא לוותר על דבר ולהספיק לעשות הכל כולל הכל. את לא מסכימה להתפשר....ככל שהייתי לצידך יותר בעבודה ובבית, הבנתי עד כמה המצב שברירי, עד כמה את הולכת תמיד על הקצה ומעבר לו. היו מצבים לא פשוטים ...הרגשתי שאני רוצה לשמור עלייך, לעזור לך , להזהיר אותך...פחדתי עלייך...רציתי שתשמרי על עצמך ...בנקודה הזו תמיד העדפת לא להקשיב...
מיטל, החודשים האחרונים היו עבורי צער עמוק ומתמשך. יום האירוע עצמו, העובדה שלא הבנתי מה קרה לך עד שהיה מאוחר מדי...שלא הצלחתי לעזור לך.
נותרו זכרונות מזעזעים של דם, וקטיעה, וילדות נטושות, ומצב שהולך ומחמיר ומחמיר. לאחר מכן הקשר עם המשפחה, לראות אותך בבית חולים במצב זה...לשמוע את יוסי מקווה ולקוות איתו...להיות כל יום במקום בו קרו הדברים, לענות לשאלות ולתת עדכונים ..למי שדואג לך ואוהב אותך ואת יקרה לו. ובסוף ניפרדת.
אני רוצה להודות לך על הזמן שבו יכולת להיות איתי ...לימדת המון, גם כשקונקרטית לימדת, וגם כשלא לימדת...לימדת אותי על החיים. שיעור קשה.
אוהבת אותך , ומתגעגעת אלייך.
שיר
מסע מוצלח לא מסתיים לעולם
מסע מוצלח לא מסתיים לעולם,
הקילומטרים כן.
אך הזמן נשאר חקוק בתוכך
הופך חלק ממך.
בסוף המסע אינני מרגיש מנצח,
אלא יותר אסיר תודה.
כאילו שהדרך עברה בתוכי ולא אני בתוכה.
(אברהם חלפי)
המסע המשותף עם מיטל היה קצר אך משמעותי.
מיטל הייתה שותפה לחשיבה, להגייה ולעשיה המחקרית במשך השנתיים האחרונות.
גיליתי דמות מרתקת, נבונה, , מקצועית, בעלת יכולות חקירה וסקרנות ומעל הכל אנושית, אכפתית, מסורה וטובת לב.
אני מודה על ההזדמנות שהייתה לי להכיר ולעבוד איתה. מיטל היא מסוג האנשים המיוחדים שמשאירים את חותמם בליבנו.
מיטל תחסר לכולנו ואת תרומתה למעבדה ולפיתוח המחקר במזור נזכור לעד.
ד"ר אלון שמיר
למיטל
הרוות אותי בנחת, בגובה עיניים ורחב לבב
כמו הטל שמופיע בשקט, בלי רוחות, ברקים ורעמים
השקת אותי כמו המים שאין עליו כאשר צאמים
נפרדת ממני ביום רביעי היום של הימים
פתחת את עיניך לחצת את ידי ושתית מים מכוסי
הלכת ממני בפתע ללא סימן מקדים
כמו המטר בלי עננים
איך אוכל להחלים?
דמעותי לא מספיקות כדי להשלים
למיטל באהבה
"תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב
פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב
בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות
אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות.
אנשים טובים באמצע הדרך
אנשים טובים מאוד
אנשים טובים יודעים את הדרך
ואיתם אפשר לצעוד.."
השיר הזה מתנגן בי עם שמה של מיטל.
עוד כשעבדה ברמב"ם יצא שמה לפניה, כמי שלומדת ועובדת ב"טורבו", ו"צריך לעצור אותה" , צריך להזכיר לה להישמר, לשמור על עצמה, לאכול, לנוח. היה ברור שמיטל צוברת ידע בתאוצה, אוהבת לחלוק את הידע שלה ומארגנת אותו ל"שליפה" בכל רגע .
שמחתי מאוד כשבחרה לבוא לעבוד עימנו . היא השתלבה מיד בדרכה, עם השקט שלה, "מים שקטים חודרים עמוק".
מיטל התמקמה מיד במרכז ההתרחשות של ההוראה , היתה רופאה מסורה ומורה מעולה מאין כמוה, שותפה מדהימה שנוטלת אחריות בשקט ,בהבנה עמוקה למחויבות , שותפה אמיתית. מיטל הביאה לעצמה אהבה והערכה עמוקים מאוד מכל מי שזכה לקבל מנכסיה הרבים. ביוזמתה ליוותה את הצעירים- מתמחים וסטודנטים – בכל צעדי התפתחותם , בשקט , בתבונה ובכשרון עמוק. עבדה בדרכה שלה , בהשקעה רבה מאוד, מבלי להעמיד גבולות ומבלי לבקש עזרה . בגוף צנום ובלב רחב, ברצינות ובמקצועיות עמוקה היא נטלה על עצמה נפח גדול מהמשימות המוטלות עלינו, והביאה לעצמה ולכולנו כבוד והערכה רבים גם מבחוץ. לא יאומן כיצד המשיכה כל העת והוסיפה למידה והתפתחות ונשאה עיניה לפתח את התחומים שעניינו אותה ולהביא להישגים בתחומים נוספים.מתוך כך למדה שיטות טיפול חדשות , כולן עם נגיעה רוחנית , וציפתה להביא את התורות האלו להוראה ולביצוע בבית החולים.
ערב כניסתה לתפקיד של מנהלת שירות בבית החולים, תפקיד לו היתה ראויה מעל ומעבר, הלכה מאיתנו לפתע לבלי שוב. בבית החולים שלנו נבקע חלל, וגם אם הוא מתמלא בלית ברירה לאיטו, נוכחותה, רוחה ונכסיה הממשיים נשארים איתנו .
נשמור אצלנו את זיכרון ליבה הגדול של מיטל, את הנתינה המסורה , ההישגים וטביעת האצבע היחודית מאוד שלה .
מצטערים , כואבים ,מתקשים להאמין , זוכרים
אילנה קרמר
דברים לזכרה של מיטל מימן
הדרך הטובה ביותר לפתוח בדברים על מיטל היא לספר על יחסם של מטופליה ודברים שאמרו עליה, בכאב רב, לאחר לכתה. המטופלים תיארו רופאה מסורה ביותר ומיוחדת במינה. הם ציינו את הקשב הרב שהקדישה להם, הסבלנות, האופטימיות, הרוגע והבטחון שהשרתה עליהם, ותחושה חזקה ביותר כי היא פנויה אליהם ככל שיצטרכו. דברים אלה משקפים את ישותה של מיטל כפי שפגשנו אותה ביחידת אשפוז היום.
מיטל הייתה עדינה, רצינית ומעורבת. בלט המאמץ לתת ככל שרק יכלה למטופליה ולהיטיב עם הצוות שלידה. ועמם אמונתה החזקה כי אם רק נותנים קשב וזמן לדברים, הם באים בשלום על מקומם. ועוד לא דיברנו על הידע הרב והסקרנות האין סופית...
אין מלים לבטא את הכאב הרב שהתעורר עם לכתה בטרם עת. יהיה זכרה ברוך.
עדו פלג, מנהל היחידה לאשפוז יום.
זכיתי להכיר את דר' מיטל לראשונה באפריל 2006 בזמן שירותי הצבאי כשקיבלתי הפניה למיון פסיכיאטרי ברמב"ם. הפגישה איתה המיסה לי ישר את כל החששות שהיו לי מביקור אצל רופא פסיכיאטר לראשונה בחיי .
פעם נוספת והמשמעותית יותר שפגשתי את דר' מיטל הייתה כעבור יותר מ-8 שנים באוקטובר 2014 כשהגעתי לאשפוז יום בבי"ח מזרע והיא הייתה הרופאה המטפלת שלי בזמן שהותי שם. בפעם הזאת אני יכול לומר בוודאות שהיא פשוט הצילה את חיי!
קשה לי מאוד לדבר עליה בלשון עבר, ובשבילי זה בלתי נתפס מה שקרה לה – זה מרגיש לי לפעמים כמו חלום בלהות , אך לצערי אני צריך להפנים שזו המציאות .
אני אזכור לעד את דר' מיטל ואנצור אותה תמיד בליבי !
יהי זכרה ברוך !